פסק-דין בתיק תמ"ש 15349-01-13

1.         תביעה זו עוסקת למעשה בנוהל "מתן מעמד בישראל לקטינים שנולדו בישראל בדרך של הכרה באבהות" (נוהל מס' 5.2.0004 אשר עודכן ביום 1.8.05) - להלן: "נוהל המעמד".

נוהל זה קובע בין היתר את דרך הטיפול בבקשה למתן מעמד לקטינים אשר נולדו בישראל   לאם נתינה זרה, בדרך של הכרה באבהות - ואכן זה המקרה מושא התובענה דנן:

הקטין מושא התביעה נולד ביום 23.11.12 לתובעת 2 (להלן: "האם") שהינה נתינה זרה (אזרחית מולדובה), כאשר תובע 1, יהודי ואזרח ישראל, (להלן: "התובע") טוען לאבהותו על הקטין.

2.         פסק הדין המנחה העוסק בסוגיה זו של נוהל המעמד הינו פסק דינו של ביהמ"ש העליון מיום 28.6.11 - בג"צ 10533/04 אייל ויס נ' שר הפנים - להלן "בג"צ ויס".

3.         נוהל המעמד עוסק במספר קטגוריות, כאשר לכל אחד נדרש הליך שונה.

בענייננו, הטוען לאבהות על הקטין - התובע - הינו כאמור יהודי ואזרח ישראל, כאשר האם והתובע (להלן ביחד: "בני הזוג" או " התובעים") רשומים במשרד הפנים כנשואים זל"ז מיום 19.5.12 (כשלושה חודשים לאחר הוריית הקטין), מכוח טקס נישואין אזרחי, אשר התבצע במולדובה.

לאור האמור, הרי שהקטגוריה הרלוונטית בנוהל המעמד, על פיה היה על הנתבעת לנהוג במקרה זה, הינה סעיף ג.4 ואילך לנוהל - להלן נצטט את החלק הרלוונטי:

"ג.4. במקרה בו אם הקטין הגישה בקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח היותה נשואה לטוען לאבהות או ידועה בציבור שלו (עפ"י נוהל 5.2.0009) לאחר הוריית הקטין... - יש לקבל ראיות אובייקטיביות לגבי קיום תא משפחתי טרם הוריית הקטין. אם השתכנע הפקיד המוסמך לטפל בבקשה לקבלת המעמד של הקטין - יעניק לקטין מעמד בישראל בהתאם למעמד האב - כאמור לעיל.

ג.5.    בכל המקרים בהם נדרשו ראיות כאמור לעיל ולא סופקו ראיות מספיקות או שהתעורר חשד ביחס לאמינותן - ידרשו המבקשים להצטייד בפסק דין הקובע את האבהות. ככלל, בא כח משרד הפנים בנסיבות כאמור, ידרוש הוכחת האבהות בדרך של ביצוע בדיקה גנטית".

4.         קרי, הנוהל קובע למעשה מדרג ראיות פנימי אותו על הנתבעת לדרוש מתובע האבהות, כשדרך הטיפול של הנתבעת בה עליה לנהוג הינה דו-שלבית כדלקמן:

שלב ראשון : תחילה על הנתבעת לדרוש "ראיות אובייקטיביות לגבי קיום תא משפחתי טרם הוריית הקטין".

והיה ותובע האבהות ממציא ראיות כאמור והראיות הללו: א. מספיקות ב. ולא מתעורר חשד ביחס לאמינותן, אזי על הנתבעת להכיר באבהותו של הטוען לאבהות ולרשום את אבהותו - ובזאת מסתיים הטיפול לעניין רישום האבהות.

שלב שני :     רק אם " נדרשו ראיות כאמור לעיל, ולא סופקו ראיות מספיקות או שהתעורר חשד ביחס לאמינותן" - אז ורק אז זכאית הנתבעת לדרוש מהמבקשים " להצטייד בפסק דין הקובע את האבהות" כשבמקרה זה זכאית הנתבעת לדרוש " הוכחת האבהות בדרך של ביצוע בדיקה גנטית".

5.         האם במקרה זה נהגה הנתבעת בהתאם לנוהל שלה? מסתבר שלא! כבר בתחילת דרך הטיפול כשלה הנתבעת ולא נהגה בהתאם לנוהל שלה, דבר שגרם לתובעים הוצאות ובזבוז זמן יקר:

לטענת התובעים, במעמד שחרורה של האם מביה"ח, ואף כי לא היה חולק בדבר זהותו של התובע כבן זוגה של האם וכאביו של הקטין, לא התבקש התובע כלל ע"י מי מפקידי ביה"ח להצהיר ו/או לחתום על מסמך כלשהוא לעניין אבהותו, וכך שוחרר הקטין מבלי שנרשם דבר לעניין זהות אביו-מולידו.

כך או כך, כעבור כשלושה שבועות קיבל התובע מכתב מהנתבעת (נספח ז' לתביעה); עד כאן הכל בסדר אילו הנתבעת במכתבה הייתה פועלת עפ"י הנוהל ודורשת מתובע בהתאם לשלב הראשון, או לפחות מעמידה אותו על זכותו, להביא לה "ראיות אובייקטיביות לגבי קיום תא משפחתי טרם הוריית הקטין"; אלא שלמרבה הפלא הנתבעת קפצה היישר לשלב השני  - להלן תוכנו המלא של המכתב אותו קיבל התובע מהנתבעת (ההדגשה אינה במקור): 

"הנדון: פנייתך מיום 19.12.12 - רישום ילד.

לצורך רישום הנולד על שמך יש דרישה להוכחת אבהות.

הוכחת אבהות הינה באמצעות פסק דין מבית המשפט.